ביום האישה 2019 נוסף עוד תואר לחיי. תואר שלא ביקשתי.
3 חודשים קודם התבשרנו על המחלה הכרונית של נועם, ועם קצת רצון לשמור על שפיות, תכננתי ללכת למופע לכבוד יום האישה.
כשחברתי התקשרה לבדוק אם אני מוכנה, לא הבנתי איך אני אומרת לה איפה אני נמצאת.
במקום להנות ממופע בידור מצאתי את עצמי נוסעת כמו מטורפת אחרי אמבולנס ובתוכו בעלי בעיצומו של התקף לב קשה.
התוכניות שאנחנו מתכננים וזה…
5 שנים שאני נושאת ב-2 תארים שמעולם לא ביקשתי..
אמא לילדה חולה,
אישה לגבר חולה.
5 שנים שאנחנו חיים
לצד 2 רכבות הרים שטלטלו ומטלטלות יום יום, שעה שעה את חיינו.
ולצד כל הסערה,
אלה היו 5 שנים בהם מצאתי את הקול שלי. האישי והמקצועי גם יחד. למדתי מי אני, ומה עושה לי טוב.
5 שנים בהם תייגתי עשרות פוסטים כ #עושה_רק_מה_שאני_אוהבת
למרות, ועל אף הקושי.
כי בחרתי.
בחרתי להוציא אנשים רעילים, להתנתק מחדשות רעות (אתגר לא פשוט בתקופה של קורונה ואז מלחמה..),
ראיתי כל משבר כמנוף, והאמנתי.
בשנה האחרונה, תוך כדי כתיבת הספר אני נדהמת כל פעם מאיפה אספתי כוחות ומבינה שוב ושוב כמה אני חזקה.
🩷🧡💜באתי לי להזכיר לך שגם את.
יש בך עוצמות שאת עוד לא מכירה, ואת לא חייבת לחכות למשבר כדי להוציא אותן!
קחי את הפחד והכאב שעוצרים אותך היום ותשתמשי בהם לרוץ קדימה.
אספי סביבך אנשים שיעודדו אותך על הדרך המדהימה שאת עושה, ותעצרי מדי פעם להסדיר נשימה.
ותאמיני.
בעצמך, ביקום, בעוצמות שלך.
את יכולה💕
יום האישה שמח💫👑
